לזכר חמשת הנופלים

סמל יואב ירושלמי ז"ל
בן 20 בנפלו

בן שמואל ושרה. נולד ביום י"ג בתשרי תשי"ז (18.9.1956) ברחובות.
לפני גיוסו שקל אפשרות ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר אך לבסוף העדיף להתנדב לחיל הצנחנים. יואב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1974 והתנדב לחיל הצנחנים. במהלך הטירונות השתלם בקורס צניחה ואחרי כן נשלח להשתלם בקורס חובשים קרביים, וסיים את הקורס בהצלחה. בתום הקורס הוצב לאחת היחידות של חיל הצנחנים ושימש בתפקיד של חובש קרבי. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל יואב במילוי תפקידו בעת תרגיל, באזור יריחו, בהתרסקות מסוק ובו 54 חיילים. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שברחובות.  השאיר אחריו הורים ואח. ימים מספר לפני שנפל, פרסם בעלון פלוגתו את דעתו על תפקידו של חובש קרבי; וכך כתב: "חובש קרבי הוא אחד האנשים החשובים ביותר בקרב. הוא אחראי אישית לחיי הפצועים, והנפגעים עוברים תחת ידו. אך, כאשר פגה המולת הקרב, מתרוקן תפקיד זה מתוכנו והחובש הקרבי, שכה רבים חייבים לו את חייהם, הופך לחובש סתם, המטפל בפצעים קלים ובפטריות. וזה תפקידו של החובש בשדה השלום. מי יתן ולא נראה מלחמות..."

סרן דוד כוכבי ז"ל
בן 27 בנפלו

בן משולם ז"ל וימימה. נולד ביום ב' בתמוז תש"ט (29.6.1949) ברמת גן.
דוד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר שסיים קורס צניחה וקורס מ"כים חי"ר נשלח לקורס קציני חי"ר והוחזר לחטיבת הצנחנים כמפקד מחלקה. דוד מילא את כל המוטל עליו לשביעות רצונם של הממונים עליו, וכשהגיע מועד שחרורו מהצבא ביקשוהו להמשיך לשרת חודשים מספר בתנאי קבע. בתעודת השחרור שלו נרשם: "ממושמע, חברותי, מילא תפקידו במסירות וביעילות ."באוקטובר 1970 שוחרר דודו מהשירות הסדיר. הוא נשא לאישה את חברתו יוספה והתחיל ללמוד בטכניון, בפקולטה להנדסה אוירונאוטית וסיים שם בהצלחה את הלימודים לתואר הראשון. במשך כל זמן הלימודים ובעת מלחמת יום-הכיפורים שירת דודו ביחידת הצנחנים שלו ונשא בנטל המעמסה במלחמות על ביטחונה של ישראל. בחודש ספטמבר 1975 חזר דודו והתגייס, כאיש קבע לצה"ל. הוא הוצב לחטיבת צנחנים, נשלח לקורס מ"פים חי"ר ולאחר שסיימו בהצלחה קיבל תחת פקודתו פלוגת טירוני צנחנים. לאחר סיום קורס ארוך ומפרך, יצא סרן דוד בראש אנשיו לתרגיל המסכם וביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נספה, בעת מילוי תפקידו, באסון התרסקות המסוק בבקעת הירדן ובו 54 חיילים. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין ברחובות. השאיר אחריו אישה ובן, אם, אח ושתי אחיות.

טוראי אליעזר ישי ז"ל
בן 19 בנפלו

בן חיים (ויקטור) ואסתר. נולד ביום כ"ב באייר תשי"ח (12.5.1958) ברחובות. אלי נרתם לעבודה כבן קיבוץ, היה מסור מאוד לבעלי החיים, והם היו בטיפולו. אף על פי שהיה 'ילד חוץ', קיבלו אותו ילדי המשק כאחד משלהם. בהיותו במשק המשיך ללמוד במכללת תל חי.  אלי גויס לצה"ל בתחילת מאי 1976 והתנדב לחיל הצנחנים לגדוד 890. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס צניחה התחיל בשלב הבא של אימונו כלוחם מסתער.
ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977), נפל בעת מילוי תפקידו בתאונת התרסקות המסוק בבקעת הירדן. ביום הולדתו (12.5.1977) הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שברחובות, והוא בן תשע עשרה.

סגן שלמה ליבוביץ ז"ל
בן 21 בנפלו

בן אפרים ומרים. נולד ביום י"ד בתמוז תשט"ז (23.7.1956) ברחובות. היתה זו שנה של פעולות-תגמול ושל מבצע 'קדש'. האב היה מגויס, והאם נשארה לבדה בבית בודד בין פרדסים, עם תינוקת בת שנה, בלא חשמל ובלא שכנים. בספרייה בביתו מצא את כתבי אבות הציונות והוא קרא אותם בשקיקה וגיבש לעצמו השקפה לאומית מובהקת. השקפה זו הביאה אותו, כבר בגיל 14, להחלטה לבחור לעצמו כייעודו בחיים את המסלול הצבאי המקצועי. תרמה להחלטה זו מלחמת ששת-הימים, אשר הטביעה את חותמה על הנפש הצעירה והרגישה וממנה למד, כי רק צבא חזק ומגובש יש בכוחו להציל את ישראל מן הסכנות האורבות לה ולשמור על השלום. בסוף אוקטובר 1974 גויס שלמה לשירות הסדיר. הוא עשה חיל בכל שלב ושלב בדרכו הצבאית. הוא התנדב לשרת ביחידת-צנחנים, את קורס הצניחה עשה עוד בעת שהיה בפנימייה הצבאית. כשהוענקה לו דרגת סגן-משנה, עשה שלמה בחי"ר בתפקיד מפקד-מחלקה בתקן של סגן. נתיב ההתקדמות בצה"ל היה סלול לפניו והוא חתם לשירות קבע לזמן ארוך מן המקובל. כל משימה שהוטלה עליו מילא בשלמות. הוא זכה להוקרה ולאמון בלתי-מוגבל מצד מפקדיו, וגם פקודיו אהבוהו, על-אף קשיחותו ודרישותיו המופלגות, וקראו לו, דרך-חיבה, 'אבא'. דרכו של שלמה נקטעה ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) כאשר נספה באסון התרסקות המסוק בבקעת הירדן בעת מילוי תפקידו.
הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי שברחובות.

טוראי אהרון בן חמו ז"ל
בן 19 בנפלו

בן יצחק ועליזה. נולד ביום ט"ז בניסן תשי"ח (6.4.1958) בכפר-גבירול.
אהרון גויס לצה"ל במאי 1976 והתנדב לשרת כצנחן. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה וסיימו בהצלחה מרובה. חברו למחלקה מספר: "אהרון היה ישר והגון ושאף תמיד לצדק מוחלט. כשנתקל בחוסר הגינות כלפי ידידיו למחלקה. התלונן והתווכח עם מפקדיו ללא מורא והעמידם על טעותם. הוא היה תמיד ראשון, נטל על עצמו כל משימה ועמד בראש המתנדבים. כשהגיע למחלקה היה ביישן ומסוגר אבל עד מהרה התאקלם והיה חביב על כולם. במראהו היה ילד, עוד לא התגלח בהגיעו אלינו, ואנו אהבנו אותו מאוד". מפקדו בטירונות מספר: "בראותי את אהרון לראשונה - צנום, חלש מכולם ונמוך - תהיתי כיצד יתגבר על הקשיים הרבים. אט אט נוכחתי לראות כיצד, בעזרת כוח הרצון העז שלו, החל להתבלט לטובה בכל התחומים, וכיצד היה לדוגמה לחבריו בפלוגה. הוא ייצג את הפלוגה בתחרות ירי ביום הספורט, וזכה במקום ראשון בקולעו למטרה פעמיים. היה ישר והגון, וידעתי שניתן להאמין בלא חשש לכל מלה ולכל הבטחה שלו. בפרק הזמן הקצר שהכרתיו זכיתי ללמוד הרבה ממנו ומידידיו למחלקה על משמעותם האמיתית של החיים."
ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נספה אהרון בעת מילוי תפקידו, באסון התרסקות המסוק בבקעת-הירדן. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין שברחובות. השאיר אחריו הורים, ושלושה-עשר אחים ואחיות.